הרציונל מאחורי חינוך המחוננים
בחברה הקונפורמית שלנו יש כמה תפיסות נוקשות לגבי מה ומתי צריך לאתגר ולפתח בילדים, מבלי להבחין
בדקויות שבין היכולות והילדים השונים. יכולות יוצרות צרכים. כתוצאה מכך צרכים של ילדים מסוימים שונים מצרכים של אחרים. הצרכים של ילדים מוכשרים, אינטיליגנטים, שמקדימים את זמנם, שונים מאלה של ילדים אחרים והאתגרים בהם יש לגרותם צריכים להיות שונים. כל כשרון זקוק לאתגרים וטיפוח, כמו צמח שזקוק למים. הילד הכי מוכשר זקוק לעידוד סביבתו ותמריץ ראוי על מנת לממש את הפוטנציאל, כמו ואפילו יותר מהילד הרגיל. אם לא יינתן עידוד ראוי (בזמן ובתוכן), הילד עלול להסתגר בתוך עצמו, אפילו להלחם ביכולות, אשר עשויות להוביל אותו לתגליות מדעיות, יצירות אומנות, מנהיגות יצירתית, או "רק" אישיות מאושרת המגשימה את עצמה. גם החברה מפסידה בכך שהיא מתעלמת מהמחונן. היא מפסידה את המנהיגים היצירתיים בתחומי מדע, אומנות ופוליטיקה וזוכה באנשים מתוסכלים שנושרים מבית הספר ולפעמים מהקהילה והחיים הציבוריים. לעיתים אפילו מהחיים עצמם. מחוננות עשויה להיות מנוצלת למען מטרות אנטי-חברתיות, ע"י שימוש בכישורים למטרות "מוטעות". בטיפוח מחוננות יש גם היבט מנעתי חשוב ביותר: לתעל ואתגר את האינטליגנציה והכישרון (העלולים להיות מושפעים על ידי חברתם הנכשלת למטרות דסטרוקטיביות) לקונסטרוקטיביות חברתית ואישית. חשוב להביא למודעות הילד את היכולת הפוטנציאלית שלו. אם לא, הוא עלול לשאוף להיות כמו האחרים שבפני עצמו זה לא הדבר הגרוע ביותר. אך אם חושבים על המחיר הכבד שמשלמים בעצם הויתור על ההגשמה היצירתית של הכישורים- המחיר כבד מידי הן לילד והן לחברה. הילד המחונן של היום יהיה, נקווה, המנהיג של מחר- מוביל במדע, באומנות ובחברה. חשוב לתת להם את ההזדמנות להיות מודעים ליכולות שלהם ולאתגר אותם לטיפוח כישוריהם ולקבלת אחריות על מעשיהם, להיות מעורבים בחברתם ולשאוף להגשמת היכולות שלהם למען טובתם ולמען טובת החברה. את השילוב היצירתי של הידע העכשווי בתחומי המדע, הטכנולוגיה, האומנות והחברה, יש לראות כדרך ואמצעי לעצב את העתיד ולא כמטרה בפני עצמה. אין באפשרותנו לתת לילדים את הידע של העתיד, אך אנו יכולים לספק להם כלים להתמודד עם מה שהעתיד יביא עמו. בכך אנו מיעדים את הילד המחונן, לא רק למען עתידו האישי, אלא למען עתיד החברה כולה.
|
מחוננות היא:
אינטליגנציה
יצירתיות
בשלות נפשית
|
